שיאצו

הנה שאלה שנשאלתי בבלוגי הראשון בעקבות המאמר על חמשת היסודות:

שלום מרסלו! קראתי שלוש פעמים וממש התעניינתי! ראיתי שבטבלת החלוקה יש גם רגשות ואלמנטים פסיכולוגיים שמתחלקים בין חמשת היסודות, ולכן, רציתי לדעת אם גם על פי התורה הזו יכול להיות שחוסר ההרמוניה בין היסודות השונים בגוף נובע דווקא מרגש מסוים ששייך לאותו היסוד והאם אפשר להתחיל את האבחון דווקא מבחינה נפשית. או אם יש קשר בין תורת חמשת היסודות ולמאמר הבא: http://astrology.walla.co.il/?w=/50/791170 תודה!:]

והנה תשובתי:
שלום!

תורת חמשת היסודות מתאפיינת ואולי מתבדלת ברפואה הסינית ובכלל, בכך שהיא אכן מתייחסת לגורמים ולביטויים רגשיים כחלק אינטגראלי של האדם, הן לצרכי אבחון והן לצרכי טיפול.

למעשה ההתייחסות שלה לרגשות מרתקת, וארחיב על כך בהמשך. אך היא שונה מפסיכואנליזה באופן הבא: בעוד שפרויד התמקד בניתוח מבנה האישיות וייחס לחיי הנפש חשיבות מכרעת -דבר שאולי התבקש בהקשר הרפואה בזמנו שנטתה להתעלם מהמרכיב הנפשי בחולי-, תורת חמשת היסודות מתמקדת באנרגית החיים, בצ’י, כאשר היא בעצמה מהווה מודל להבין ולהסביר את שינויו בחיי האדם.

התוצאה המעשית מהבדל זה היא, מבחינת אבחון וטיפול, שבעוד שהאסכולה הפסיכואנליטית רואה קשר סיבתי בין נפש לגוף, עבור תורת חמשת היסודות ההיבטים הרגשיים והגופניים הם ביטויים מקבילים של אותו חוסר הרמוניה או פגיעה בצ’י. טראומה רגשית אכן יכולה לגרום לפגיעה באנרגיה וחוסר הרמוניה, אך האבחון יהיה במונחים של חמשת היסודות והאיברים הקשורים אליהם, למשל חולשה ביסוד המים, בכליות מבחינת האיברים, היא תוצאה שכיחה של טראומות רגשיות, סטרס מתמשך וכו’.

הטיפול יתייחס הן למרכיבים הרגשיים והן למרכיבים הגופניים. למעשה ההבחנה בין גוף לנפש היא זרה לתורת חמשת היסודות. כמובן שהיא מכירה בכך שיש רוח (אנרגית החיים בשינויה הרוחנית נקראת שן) וגוף (צ’י הוא צורת האנרגיה העיקרית הבאה לידי ביטוי בגוף, אך לא רק - גם ג’ינג שהיא שינוי דחוס יותר של האנרגיה ומתייחס להיבטה המינית, וואי צ’י שהיא צורת האנרגיה המגנה על האדם, ויש עוד). אך בכל צורותיה השונות האנרגיה היא אותה אנרגיה שעוברת טרנספורמציות, והיא עיסוקה העיקרי של התורה.

תורת חמשת היסודות או המעברים היא למעשה קוסמולוגיה סינית הנוגעת בכלל תחומי החיים. היבטה הרפואי התגבש לכדי צורתו בניי ג’ינג (הידוע כ"ספר הקיסר הצהוב") בתקופת מלחמת הממלכות, בין השנים 403 ל-221 לפני הספירה הנוצרית לכל המאוחר.