שיאצו

תפיסת האדם וסביבתו מתארגנת בתורה לפי חמישה יסודות: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. ברור שאלה אינם החומרים המוחשים המכונים כך, אלא אב טיפוסים המאגדים תכונות מסוימות: עץ הוא רך ושואף לצמוח בחופשיות למשל, על כן דברים המאופיינים בתכונות אלו ישויכו ליסוד העץ. אש הוא חם ונוטה לעלות, מכאן כי דברים בעלי תכונות דומות קשורים ליסוד האש. שתיים מתכונות האדמה הן פוריות ושינוי צורה, המתכת טיבו טהרה וחוזק, מים קרים, נזילים ונוטים לרדת.

שיוך איברי הגוף ליסודות דורש הכרת הפונקציות המיוחסות להם לפני שהופך להיות אסוציאטיבי. נוכל להתרשם מאופן השיוך בטבלה הבאה:

טבלה חמשת היסודות

המסגרת המושגית המרכזית העומדת בידי המטפל לצרכי אבחון, הוא מערכת יחסי הגומלין בין היסודות. ניתן להציגה במעגלי היצירה והבקרה:

במעגל היצירה כל יסוד מזין/בונה היסוד הבא אחריו וניזון/נבנה מהיסוד לפניו. יחס זה נקרא אף יחס "אם-בת". במעגל הבקרה כל יסוד שולט ב"נכדתו" (בת בתו) ונשלט על ידי "סבתו".

באמצעות מעגל היצירה והבקרה התורה מסבירה את הקשר הפיסיולוגי בין האיברים השונים. למשל, במעגל היצירה, ג’ינג הכליות (מים) מזין את הכבד (עץ), הכבד מאחסן את הדם שמזין את הלב (אש), חום הלב מחמם את הטחול (אדמה), הטחול מייצר את הצ’י המחזק את הריאות (מתכת) והריאות מטהרות את צ’י האוויר ומורידות מטה את הנוזלים המחזקים את ג’ינג הכליות.

במעגל הבקרה, כאשר צ’י הריאות יורד מטוהר כראוי הוא מווסת את עליית יאנג הכבד. זרימה חופשית של יאנג הכבד מאפשרת לפזר סטגנציה של צ’י בטחול. פעולת ההמרה והתובלה של הטחול מונעת הצפה ממי הכליות. מי הכליות מגבילים את עליית אש הלב. חום הלב מונע טיהור וירידת יתר של צ’י הריאות.

חוסר הרמוניה יתרחש כאשר הבקרה ביסוד מסוים על ידי "סבתו" חזקה מדי (מעגל עודף הפעילות), כאשר יתהפך מעגל הבקרה ו"הנכדה" תבקר על "סבתה" (מעגל העלבה), כאשר יסוד אם מוחלש לא יזין כראוי יסוד בת וכדומה. מכיוון שכל היסודות קשורים ביניהם הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, הפרת ההרמוניה בין שני יסודות תשפיע בתגובת שרשרת על המערכת כולה. לדוגמא: יסוד העץ (כבד) המתאפיין בנטייה לפעילות יתר עשוי לפלוש אל "נכדתו" יסוד האדמה (טחול), שלא תוכל להזין כראוי את "בתה" יסוד המתכת (ריאות), שבתורה לא תוכל למתן את עודף הפעילות של "נכדתה" יסוד העץ (כבד), ותהליך מעגלי זה ילך ויתעצם.

מכאן שהאתגר המרכזי העומד בפני המאבחן על פי שיטה זו הוא לפענח מהו הגורם המסבה הראשון, בדרך כלל היסטורי, שאחראי להיווצרות הדיסהרמוניה של המערכת כמכלל.